פרופ' פרומה זקס

מי אני?
אני פרופסור מן המניין בחוג ללימודי המזה"ת והאסלאם. בין השנים 2017-2014 הייתי ראש החוג תקופה שבה נחשפתי לפעילות קרובה יותר לסטודנטים ולמדתי על צרכיהם ואת נקודת מבטם. אני מאמינה שהדבר עוזר לי בהמשך פעילותי בחוג כמרצה אך גם בהשפעתי בוועדות השונות של הפקולטה והאוניברסיטה בהן אני לוקחת חלק. אני מאמינה בהוראה ברורה ומעניינת, גם אם הנושאים הנלמדים מורכבים, ובהקשבה לצרכי הסטודנטים ומנסה להביא בפניהם נושאים המצויים בחוד החנית של המחקר. המנטרה המלווה אותי בהוראה היא "פשטות היא הגאונות."

מה אני חוקרת ולמה?
בתחילת המחקר שלי התעניינתי בתהליכים  פרוטו-לאומיים ולאומיים בחברה המזרח תיכונית בכלל ובסוריה בפרט. בעיקר עניינה אותי המאה ה-19, תקופה שבמרכזה עמדה התעוררות של השפה והתרבות הערבית (nahda). סוריה תמיד עניינה אותי ולכן היה טבעי מבחינתי להבין בשלב ראשון מדוע וכיצד הוקמה הישות הסורית ואחר כך המדינה הסורית. בעיניי סוריה כמדינה נתפסה כחידה ולי היה חשוב להבין אותה לא רק מבחינה פוליטית אלא בעיקר להבין את התרבות והחברה שלה. כך גם הגעתי למחקר החדש שבו התחלתי כבר לפני למעלה מעשור והוא חקר ההיסטוריה התרבותית, המגדרית והחברתית של סוריה, בעיקר דרך היבטים כגון: נשים, ספרות ערבית, חקר מיסיונרים אמריקאים באזור ועוד.  בשנים האחרונות אני מתמקדת בחקר ילדים ונוער וגם בחקר רגשות, תחום חדש במחקר ההיסטורי. אלו נושאים מרתקים שפותחים עולמות חדשים הן להבנת ההיסטוריה של המזה"ת והן להבנת ההיסטוריה הסורית. כתבתי מחקרים על שירי ערש לילדים, יתמות, ספרי לימוד, ביוגרפיות של מתבגרים בסוריה הגדולה, אופנת ילדים ועוד. קבוצות אלה העומדים במרכז מחקרי הינם קבוצות "שוליות בחברה" ודרך סיפוריהם ניתן להבין יותר על חיי היום יום ולא רק להתמקד באליטות פוליטיות. אחרי הכל, קבוצות אלה מהוות יותר ממחצית האוכלוסייה ורק על-ידי הוספת הסיפורים שלהם, ניתן להבין את החברה על כל מורכבותה. אני מאמינה שדרך למידת האחר, הכרתו והבנתו, ללא שיפוט, ניתן לבנות אליו גשר.

המחקר מלווה אותי בכל תחומי החיים ועוזר לי להבין טוב יותר את הסביבה בה אני חיה ואת ההיסטוריה שלה. תאמינו או לא, היסטוריה זו משחקת חלק משמעותי בהווה שלנו. כמובן שלצד זה אני מוצאת מקום לניהול חיים משפחתיים ולגדל ביחד עם בעלי הכימאי את שתי בנותיי פה בחיפה.

הסיפור האקדמי שלי:
את התואר הראשון עשיתי במסגרת מסלול החד-חוגי של מה שנקרא אז החוג להיסטוריה של המזרח התיכון. בשנה השנייה הבנתי שברצוני לפתח במקביל בעיקר את ידיעותיי בשפה הערבית שמשכה אותי מאוד. האותיות תמיד נראו לי כציורים קסומים. כך עברתי למסלול הדו-חוגי ששילב בין ההיסטוריה של המזה"ת לבין ספרות ושפה ערבית. זו לדעתי אחת ההחלטות הטובות ביותר שלקחתי בתחילת לימודיי. לאחר מכן הוצע לי ללמוד במסלול הישיר לדוקטורט אותו סיימתי בשנת 1997. את המחקר לדוקטורט שעסק ביצירתה של הישות הסורית עשיתי בעזרת מלגת רוטנשטרייך, וולפסון ומלגה מהשגרירות הבריטית. כמו כן, התגוררתי בהרווארד (ארה"ב) מספר חודשים בכדי לחקור את המיסיונרים האמריקאים שפעלו באזור סוריה הגדולה. במקביל לכתיבת הדוקטורט התחלתי לתרגל בחוג. הטיול בארכיונים השונים ובעיקר עבודת הבלשות העומדת במרכזם הם הדבר שאני הכי אוהבת במחקר שלי. כל גילוי של מסמך חדש שאף אחד לא ראה לפניי הוא מרגש ומבטיח הרפתקה חדשה. מייד לאחר סיום הדוקטורט קיבלתי מלגה מאוניברסיטת אוקספורד במסגרת הקולג' של סנט אנתוניז באוקספורד (אנגליה).  בשנה זו יכולתי להתמקד בהעמקת מחקרי ולכתוב את הספר הראשון שלי. כשחזרתי בשנת 2000 קיבלתי משרה בחוג ומאז אני מלמדת בו.

הסטודנטים שבהנחייתי ומחקרם:
להנחות סטודנטים זו משימה קשה ורבת אחריות. אני לוקחת אותה ברצינות מאחר וסטודנטים אלה יהוו בעתיד את גוף המחקר ויעצבו אותו. אני מבינה גם שהנושאים בהם הם מתמחים עשויים לפתוח אופקים חדשים בתחום. אני תמיד שמחה לקבל סטודנטים רציניים, חדורי מטרה והמוכנים להתמסר למחקר מעמיק שלוקח מספר שנים. אני בתמורה מנסה לעזור, לתמוך, ולפתח את עומק המחשבה בכל צורה אפשרית. אשמח שתלמידים המתעניינים בסוריה יפנו אלי לדרך משותפת זו.

בשנת 2019 סיים בהדרכתי בשארה אבו עוקסא עבודת תואר שני על אדיב אסחאק, אחד ממשכילי ההתעוררות הערבית במאה ה-19 שמעט מאד נכתב אודותיו. בשארה הדגים דרך מסות, רומנים ומחזות שכתב אסחאק כיצד הוא פיתח חשיבה פוליטית ובמידה מסוימת חילונית באזור סוריה הגדולה. בימים אלה שני דוקטורנטים שלי מסיימים את עבודתם. אביטל הולדנגרבר, ראש החוג לערבית במכללת אורנים, סיימה לכתוב עבודה מרתקת על המיתוס של המלכה זנוביה והעיר הסורית תדמור תחת תקופת אסד האב. גם היא הסתמכה על רומנים, מחזות, עיתונים ושירה, אך גם על ארכיאולוגיה ותיירות והראתה כיצד המיתוס הפך להיות מראה חברתית, תרבותית ופוליטית של השלטון והחברה הסורית. במקביל, אלעד גלעדי מסיים דוקטורט בנושא הרומן הסעודי כמראה לחברה הסעודית ומסביר מדוע משנות ה-90 חברה זו מפרסמת הרבה רומנים ומה המסרים של רומנים אלו. כמו כן, דוקטורנט נוסף, אבי משה מנסה להבין את מעורבות הנשים הסוריות במלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה משנת 2011 וזאת דרך עדויות, ביוגרפיות וכמובן רומנים.  סטודנטית נוספת בוחנת את הארכיון החדש של המרגל אלי כהן כבסיס לעבודת מחקר.

פרסומים:
רשימה מלאה (ומעודכנת) של פרסומיי מופיעה בקישור למעלה. היא כוללת בין היתר ספר על התגבשותה של זהות סורית (2005), ספר על מגדר ותרבות בסוריה הגדולה (2015), ושני ספרים שערכתי – הראשון על הרפורמות העות'מאניות (2005, יחד עם פרופ' וייסמן, תורגם לפני שנתיים גם לתורכית). השני  עתיד לצאת בשנה הקרובה והוא מתמקד בילדים ,נוער וילדות באימפריה העות'מאנית בין המאות ה-15 ל-20. את הספר ערכתי עם ד"ר גוליי ילמז מתורכיה. ניתן לעיין בקישור למעלה במבחר מאמרים וערכים אנציקלופדיים שכתבתי בנושאים מגוונים.