שמי סאלם אבו רביעה, סטודנט באוניברסיטת חיפה, ומרצה באוניברסיטת בן גוריון במחלקה ללימודי מזרח תיכון. סיימתי את לימודי בהצטיינות בתואר הראשון ובתואר השני,  וגם זכיתי בפרס מרצה מצטיין באוניברסיטת בן גוריון לשנת הלימודים תש"ף.

המחקר שלי  עסק בעדה הצבַּאאִית, עדה דתית קטנה שחיה בעיראק אלפי שנים. בוחן את השתלבותם כמיעוט דתי העומד בפני סכנת הכחדה ממשית, במדינה העיראקית אחרי שנת 2003. המחקר מציג את השינויים שחלו על העדה בשני ממדים: הממד החברתיים- כיצד העדה ניסתה לשרוד במצב של מתחים עדתיים ועלייתם של כוחות אסלאמיים קיצוניים: שיעים וסונים. סוקר את יחסה של האוכלוסייה המקומית לעדה הזו עם היחלשות השלטון המקומי ומנגנוני הביטחון. הממד הפוליטיים- ההתארגנות הפוליטית של העדה, השתתפותם והשתלבותם במערכת הפוליטית בעידן התרת ריבוי המפלגות, במיוחד לאחר ההכרה בהם כעדה ואזכורם בחוקה העיראקית לשנת 2005, וייצוגם בפרלמנט העיראקי על ידי שיטת המכסות. למרות כל הניסיונות לשמור על העדה, אלא מספרם מתמעט בעיראק.

בשיח בתוך העדה הצבַּאאִית ועדות אחרות כמו היזידים והנוצרים עולה הציטוט הבא: "אנחנו לא רוצים להיות היהודים הבאים", וגורל הצבַּאאִים הוא הכי קרוב מבין כל העדות לגורל היהודים. ייתכן שכל המאמצים של בני העדה הצבַּאאִית בעיראק לא יצליחו למנוע את הבלתי נמנע ואנחנו נהיה עדים בשנים הקרובות להכחדתה של העדה הצבַּאאִית מעל אדמת עיראק, בה נוצרה.