פרופסור קיס פירו ז"ל, 2019-1944

קיס פירו, יליד 1944, היה היסטוריון דרוזי ישראלי ופרופ' בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה, שהלך לעולמו בסתיו 2019. פרופסור פירו היה היסטוריון כלכלי-חברתי ותרבותי, שאהב לשלב במחקריו האינטרדיסציפלינריים בין מקרי חקר פרטיקולריים לבין תיאוריות, למשל מתחום הסוציולוגיה והכלכלה. תחומי מחקרו העיקריים היו היסטוריה כלכלית וחברתית של המזרח התיכון, בעיקר של סוריה ולבנון במאה ה-19 וה-20, התגבשותה של הלאומיות הלבנונית והקמת המדינה הלבנונית המודרנית, וכן מיעוטים באזור סוריה ולבנון (בעיקר הדרוזים, אך גם העלווים והשיעים).

בשנים האחרונות לחייו התעמק בהיסטוריה אינטלקטואלית ובסוגיות תרבותיות שעזרו בבניית רעיון הפרוטו-לאומיות והלאומיות הערבית, הלבנונית-סורית, זאת בעיקר באמצעות חקר התפתחות המילים והמונחים שבאמצעותם בוטאו אידיאולוגיות אלה, בעיקר באזור סוריה ולבנון בתקופה שבין המאה ה-19 ועד לעצמאות מדינות אלו. בהקשר זה, תרומתו המחקרית העיקרית הינה בחשיפת האינטלקטואלים, השיח והשפה של הלאומיות הערבית במדינות אלה.

בהיותו היסטוריון דרוזי קידם פרופ' פירו את חקר העדה הדרוזית יותר מכל חוקר ישראלי אחר. הוא הצליח להסביר תהליכים ואירועים שחוו הדרוזים באזור סוריה הגדולה ובסוריה המודרנית ולהביא את נקודת מבטם על המתרחש. הוא פרסם את המונוגרפיה החשובה ביותר שנכתבה על העדה הדרוזית: A History of the Druzes (הוצאת בריל, (1992

בספר זה התייחס למרד הדרוזי במנדט הצרפתי בשנת 1925 וטען כי פריצת המרד נבעה מטעויות של אנשי הממשל הצרפתי, דבר שהוביל לתגובה דרוזית.

ספר נוסף שכתב בנושא הדרוזים עסק ביחסיהם עם מדינת ישראל:

The Druzes in the Jewish State, a Brief History (גם כן בהוצאת בריל, 1999).

פרופ' פירו היה היסטוריון, חרוץ, שקדן ופורה מאוד, שהתמסר כולו למחקרו והיה מחויב לו לחלוטין. הוא היה הראשון שהגיע לקומת החוג והאחרון שעזב אותה כל ערב. תמיד היה ספון במשרדו כשהוא שוקד במסירות על עבודתו. הוא היה היסטוריון סקרן בכל רמ"ח איבריו ואהב מאוד את מלאכת ההיסטוריון.

פרופ' פירו שימש כראש החוג בין השנים 2000-1997. הוא הדריך במהלך הקריירה שלו דוקטורנטים ומסטרנטים רבים בחוג, שחלקם התברגו באוניברסיטאות השונות בארץ. בשל ידענותו הרבה בהיסטוריה הלבנונית והסורית העכשווית התראיין לא פעם בתקשורת בנושאים הקשורים למדינות אלה.

הוא הותיר אחריו את אשתו באסמה ושלושה ילדים.

הוא יחסר לכולנו. יהי זכרו ברוך.

החוג ללימודי המזה"ת והאסלאם, אוניברסיטת חיפה